רומן מעורר השראה ובעל ערכים לחברה
"הר אדוני" רומן מרגש ומעורר השראה אשר במרכזו 2 גיבורים בני 13 אשר נאלצים להתמודד עם סיטואציות קשות שאינן תואמות את גילם ולמעשה גורמים להם להתבגר בקצב מהיר מאוד.
כאשר נכנסים לעומקה של עלילת הספר מגלים כי מקדמת ערכים מאוד חשובים בחברה: כבוד לאישה, כבוד לאדם, כבוד להורים, כנות, יושר, ועומקה של אהבה ויצירת אופטימיות גם אם אתה חווה דברים קשים במהלך החיים.
אובדן הילדות
אחד הציטוטים היותר עוצמתיים בספר "הר אדוני" הוא: "אצלנו חייבים לגדול בריצה", ומתאר מצב בו הגיבור נער בן 13, לא זוכה לחיים של נער בן 13, חיים ללא דאגות ומורכבות, חיים פשוטים ללא מידה גדולה של אחריות.
ציטוט זה מתקשר עם תיאוריה שנקראת אבדן הילדות אשר הגה אותה חוקר תקשורת בשם פוסטמן, ובחן את השפעות הטלוויזיה על ילדים ומצא כי התכנים בטלוויזיה שילדים נחשפים אליהם, גורמים להם לקבלת מידע שאינו מותאם לגילם כגון: מוות, מלחמות, פוליטיקה, סכסוכים, אסונות וכדומה ואותו מידע למעשה גורם להם לאובדן הילדות והתמימות שהם היו זוכים לה אם היו נחשפים לתכנים המתאימים לגילם.
ציטוטים מהספר "הר אדוני"
- "אני ישנו: בסך הכול אני נעשה חשוב. עד עכשיו הנוכחות שלי, שהייתה או לא הייתה לא הזיזה כלום. מריה אומרת שאני ישנו, והנה ככה גם אני מבין שאני ישנו, אני שואל לבדי: לא יכולתי להבחין שאני ישנו בעצמי? כנראה שלא. כנראה יש צורך באדם אחר שמודיע."
- "היא לוקחת את הראש שלי בידיה, מניחה אותו על החזה שלה, אני חש מתחת לתפיחה של הבשר הבולט שלה בנשימתה ואחר כך בהלמות הנוקשה של הלב, שנשמעת לי כאילו מישהו נוקש בדלת, ובא לי לענות: יבוא."
- "כשיש לך געגועים, זה לא חיסרון, זאת נוכחות, זה ביקור, מגיעים מרחוק אנשים, עיירות, ואורחים לך קצת לחברה."
- "בית הקברות הוא גן החיות של המתים. הם כלואים שם בפנים."
- "הגדולים שוקעים בצרות שלהם, ואנחנו נשארים בבתים החירשים שכבר לא משמיעים רעש. רק את הרעש שלנו אנחנו שומעים, והוא קצת מפחיד."
- "בום בום, הלב שלך רץ גם אם אתה לא זז, בתוך החזה שלך עומד פרחח ומיידה אבנים בקיר."
- "הרוחות לא יודעים לעוף, הם רק יכולים לעשות קצת רוח."
- "כל עיניים זקוקות לדמעות כדי לראות, אם לא הן נעשות כמו עיניים של דגים שלא רואים כלום ביבשה ומתייבשים עיוורים. הדמעות, הוא אומר, מאפשרות לראות. הן באות בלי דחף לבכות."
- ״אם אתה רוצה לירוק על הרצפה, לא תמצא מקום פנוי בין הרגליים. אין כאן מקום לתלות כביסה.״
- בַּפָּנים הוא בן מאה, בידיים בן ארבעים, בשיער בן עשרים, כולו אדום כמו סבך של ענפים. במלים אני לא יודע בן כמה הוא, הוא מדבר מעט, בקול דק־דק. שר בשפה זרה, וכשאני מטאטא את הפינה שלו הוא מחייך אלי ומתנועעים לו הקמטים והנמשים והוא נראה כמו הים כשהגשם יורד עליו.״
- " בעיירה שלי הייתי קורא תהילים, היכן שכתובה השאלה"
- "נקי כפיים ובר לבב"
- " אשרי ברי הלבב כי הם יחזו את האלוהים"
- "צבטתי את עצמי בפרצוף מרוב בושה על שדיברתי מאחורי הגב. או שאומרים בפרצוף או ששותקים."
- "המלחמה ניקתה לי את הלב ורחצה לי את הכפיים שלי בסיד. כשהיא נגמרה הייתי מוכן לעלות בהר אדוני "
- "הוא צורב את היד שלי, עושה את זה בכוונה, אחרת ברגע האחרון לא אטיל אותו, הוא כווה את האצבעות שלי כדי שאעזוב אותו, הנשימה שלי נפלטת בגלל הכאב של האש באצבעות"
- "ואני מרים את זרועותיי להזניק נפנוף שלום אחרון"
- "הנער התמים לא לגמרי נאיבי. הוא יודע שלא הכל טוב בגדילה של הגוף. יחד עם הגוף גדל גם הרוע, כוח מר שמסוגל לתקוף, ומתוודעים לעצבות ולייאוש"
- "לגברים אין הכבוד ללדת"
- "מאורסים עושים מהלכים שווים"
- אם היא הולכת, אני נשאר ידית בלי דלת"
- "נער, מי שמדבר מאחורי הגב של אחר, מקבל תשובה מהתחת"
- "גם עם חיים עצובים צריך לעשות דברים"
- "אצלנו חייבים לגדול בריצה"
- "הוא רצה לדבר איתי, נתן לי חשיבות. לא אמרתי כלום. הסתכלתי בו ישר בפנים. זה מעט, רק לשבת מולו ולתת לו את כל הקשב שאני יכול, בלי לזוז ועם העיניים".
- "בשביל הצעקה שלי אין מקום על גליל הנייר"
- "מגיע לו יותר מאשר לי, אני רק בעצבות הראשונה"
- "כל מה שהיא עושה עשוי טוב"
- "בהפסקת האוכל ילדים מסוימים הוציאו מהילקוט את העוגיות שלהם, ולנו, הרשומים לעוני, היה השרת נותן לחם עם ריבת חבושים. כשבא החום היו הילדים העניים באים לבית ספר עם שיער גזוז אפס, כמו מלון, בגלל הכינים, והילדים האחרים נשארו מסורקים".
- "אנחנו מביטים זה בזה בשתיקה דקות ארוכות. לא ידעתי שכל כך יפה להסתכל , להסתכל זה בזה קרוב".